שיר תפילה ל טנטורה

More about שיר תפילה ל טנטורה

שיר תפילה ל“טנטורה”

לתדי כץ, ולכל מי שבוחר באמת על פני הנוחות.

אמרו שהחוף היה שקט ב־48’—
רק גלים, רק רוח, רק פעימת לידתה של אומה צעירה.
אבל טנטורה זוכרת אחרת.
כי הזיכרון, כשהוא נקרא בכנות, אינו משקר לאיש.

אתה, תדי כץ,
עקבת אחר החוט הרועד של העדויות
אל חדרים שבהם מרחו שתיקה
על עצמות המגורשים.
הקשבת—
לקולות זקנים שבלו כמו רשתות ישנות,
לסיפורים שהמדינה ביקשה להחזיר אל הים.
כתבת את מה שרצו למחוק,
ועל כך רדפו אותך
בתביעות, בהשחרה, ובמנגנוני הכחשה.

אך לאמת יש דופק.
היא מחכה בחול שבו עמדו כפרים,
בגל שאינו מוחק שמות,
במסמכים הלוחשים מארכיונים סגורים.
היא מחכה לעיתונאי העקשן—
הגנן העמל על גידול עובדות בלתי-נוחות.

“טנטורה” איננו רק סרט.
זהו סדק בקיר ההכחשה,
פרצה שדרכה נשמות העדים חוזרות לדבר.
תזכורת שההיסטוריה אינה נרפאת
כאשר מסתירים אותה—היא מבעבעת.

השיר הזה הוא לכל מי שמחזיק בקו
מול פיתויו של מיתוס לאומי נוח.
לכל כתב המסכן פרנסה, ביטחון ושייכות
כדי לשאת פנס אל חדרים אסורים.
לכל חוקר המסרב לעקם ראיות
לטובת החזקים.
ולכל משפחה פלסטינית שנעדרהּ
היא הנוכחות החזקה מכול.

מי ייתן ואומץ “טנטורה”
יהיה מצפן—
לעתיד שבו האמת איננה איום
אלא יסוד.
שבו הכרת הפצע
היא ראשית הריפוי.
שבו הזיכרון איננו בגידה,
אלא חובה.

ומי שניסה למחוק את החוף
ילמד את מה שהים יודע תמיד:
שהגלים חוזרים,
ומביאים איתם כל סיפור
שנקבר, הושתק או נחשש—
עד שהצדק נעשה לבלתי־נמנע.